 |
בשבוע שעבר השיקה הסופרת מיכל אלקלעי רביד את ספרה "סוף החיים" באירוע חגיגי בביתה.
סיפורה של זואי ישראלית יווניה במיטב שנותיה, בוקר אחד מוצאת זואי את עצמה במנוסה מבעלה ובדרכה לחופש ולחיים חדשים. מתרסקת, נלחמת על עצמה ,מגלה את עוצמותיה ומשם נולדת מחדש.
סוף החיים הוא בעצם התחלה חדשה. האם יהיה טוב יותר? רק מי שיקרא את הספר ידע.
רומן סוחף ומותח, אי אפשר להפסיק לקרוא . אז קחו כירבולית תפנו לכם זמן ותהנו.
תוכן:
סוף החיים הינו רומן אקשן סוחף אשר מתרחש על אדמת יוון והאיים. בסיפור מתואר מתוך נוסטלגיה לעבר עם יאכטות פאר. הרומן מלא בעוצמה של הגיבורה השורדת את תופת החיים, חטיפות, כאבים פיזיים ורגשיים. היא נאבקת על מנת שתצליח לשרוד. זואי נרדפת על ידי המאפיה האלבנית ועל ידי אנשים עליהם סמכה ,היא נאבקת בשדים מעברה בכדי להצדיק את קיומה. עם זאת זואי נסחפת לרומן סוער המצית בה תשוקה שלא ידעה, תשוקה לחיים, וכוח לשרוד.
"שאלתי את לחלוץ את נעליי לפני שאני דורכת על השטיח. את יכולה להרגיש בבית, תעשי מה שנוח לך" (עמ' 53 )
מיכל אלקלעי רביד הסופרת שיצרה את דמותה של זואי הינה אם לשלוש וסבתא לחמשה נכדים מתגוררת במרכז הארץ.
.jpeg) |
לפני שהחלה לחטוא במלאכת הכתיבה היא צברה ניסיון חיים רב. היא נדדה עם משפחתה כילדה לארצות הברית, במסגרת שליחות של אביה בחברת אל על. אביה ניצל כל חופשה בלהעשיר את בני המשפחה בשפה ותרבות. עם שובה לארץ בגיל 18 היא התגייסה.
בזמן הגיוס התמזל מזלה והמליצו עליה להשתתף בתחרות מלכות היופי של ישראל . היות והיה לה מפקד תומך הוא אפשר לה לצאת לתחרות. הוא היה כבר למוד ניסיון בתחום מלכות היופי היות שבעבר הוא ליווה את רינה מור לאותה התחרות .
היא הכירה את בעלה לקראת סיום השירות והתחתנה איתו בגיל 21 לבני הזוג לזוג נולדו שלוש בנות. היא "חבשה" שלל כובעים על מנת לשרוד וצברה יחד עם זה , סיפורי חיים מרתקים. היא לא נטשה מעולם את חדוות הטיולים ונהנתה מכל תגלית , מקום, חומר ומידע חדש.
בשנים האחרונות עבדה בתכנון ועיצוב פנים, לפני כשנתיים פרשה מהמקצוע לטובת הכתיבה.
מיכל גורסת:" לאחר גידול הבנות והדאגה לביטחונן והעצמתן והיות שחוויתי שלל חוויות ואירועים במסגרת 40 שנות נישואיי לאבי רביד מבעלי רשת ויקטורי, פתיחת סניפים ועסקים בארץ ובחו"ל, עבודה קשה ,העצמת הבנות, החלטתי שכעת זה הזמן שלי ".
מיכל גלתה את הכתיבה והחלה בכתיבת יומנים וסיפורים קצרים. לאחר שהבינה שיש לה את היכולת לסייע בתובנות שרכשה במהלך חייה היא ניסתה דרך יצירתית להביע את עצמה . דמותה של זואי הייתה הדרך וכשמה כן , ביוונית , חיים ,היא הפריחה במיכל חיים. הרעיון מאחורי הספר הוא לומר בבטחה שאף פעם לא מאוחר להתחיל מחדש.
זואי, להפתעתה רק מתחילה לחיות באמת בשלב הבוגר של חייה. ומכאן נגזר שמו של הספר - "סוף החיים".
להלן טעימה מהאווירה היוונית המתוארת על רוב גווניה בתוכן הספר.
"אני משנסת כתפיים ומתחילה לפנות למעקה הפסרלה. רגילה לעלות לסיפונן של יאכטות. אין לי חשש, או פחד מהים. אני מאזנת את עצמי במקצועיות יתר. מרגישה את עיניו של קוסטאס עוקבות אחרי. אין לי בעיה שיעקוב אחרי, אני מודעת שגם אחורי מלהיבים כמו הפנים. אני אוהבת את תשומת הלב שהוא משקיע באופן ההתנהלות שלי. כיף לי שמי שהוא מנסה להבין מה נעים לי.
נעים להכיר אותך קווין. אני עונה לו ועולה כמלכה לפודיום הנאומים. לא כל כך מבינה למה אני נינוחה כל כך.
לפני שניה רציתי להיות ילדה מוגנת ועכשיו אני מבקשת התייחסות של אישה בוגרת. אני מבלבלת אותו. אני מבלבלת אותי.
אני לא יכולה לעצור את המגנוט לפיו החושני. אני רוצה לטעום אותו, עכשיו. הוא לא ממהר לנשק אותי, אני לא מפשילה מבט. הוא לא עומד בזה, ידעתי שלא יוכל. הוא רוכן ומנשק את שפתי קלות. אני נותנת לו לחזור אלי, עיניי סגורות בציפייה. הוא ממשיך לנשק נשיקות קלות על שפתי החתומות ואני לא זזה סנטימטר.
שנינו עוצרים לשנייה, מביטים אחד על השנייה והוא מושך אותי אל חזהו. אני טומנת את הפנים מתחת לצווארו. הוא מחבק את כתפי ונושק לי בעדינות על הפה.
זה הולך להיות מעניין הוא אומר שהוא חובק את מותני מוליך אותי למדרגות. לא לפני שלוקח את כד השמפניה בידו ומגיש לי את צלחת הפירות.
אנחנו נכנסים באיטיות לחדר השינה שלו. ..............אקסטרה אקסטרה אקסטרה...........PG13
אני אוספת את חפצי, מתלבשת בחפזה גורבת את הגרביון הדק ורואה את הרכבת הנפרמת בזמן שאני מחליקה את כפות ידי על רגלי הימנית. נזכרת בדרך שבה הוסר הגרביון הזה מעלי, ומחייכת. נכנסת לחדר הרחצה המפואר, מעט מחליקה בהלם על רצפת השיש הלבנה. מסיטה את המחשבה מלהתפשט ולהתפנק בתוך המקלחת המדהימה הזו. אני אתקלח בחדר שלי, עם הסבון שלי, הקרמים שלי והבגדים שלי. אני לא זקוקה לאף אחד. אבריש שיניים אשטוף את פני, אשאיר לקוסטאס פתק, ואצא.
צובט לי בלב לפגוע באיש היפה והמדהים הזה. זה שחלקתי את מיטתו בהתמסרות מלאה, בפעם הראשונה בחיי. קשה לי להאמין שיש בו כל כך הרבה תכונות טובות שינעימו את חיי.
מסכמת עם עצמי ויוצאת. עולה בשקט במדרגות לכיוון הסיפון יציאה. מתפללת שאין איש ממתין בחוץ, ושקוסטאס עדיין מתקלח. מקווה שהמגף שלי בתוך סלסלת הנעליים ההדורה שראיתי בכניסה לסירה. שקט מופתי, אין איש בסלון, אין איש על הסיפון. איפה כולם?
אני כל כך מרוכזת בפנים הסירה אבל לא שמה לב לחוץ הסירה.
אנחנו בים הפתוח!
נתקפתי חרדה…. מה קורה פה? איך זה שלא הרגשתי כלום? מה עשיתי לעצמי? איך נפלתי לפח הזה? אני חייבת להתרכז, מה אני עושה עכשיו? מי זה הקוסטאס הזה? אסור היה לי להתמסר. אני שוב מורידה הגנות. אין לי שום דרך להגן על עצמי בלב ים עם מי שיכול, או רוצה, להרוג אותי.
מידע:
סוף החיים, מיכל אלקלעי רביד, 192 עמודים, 89 שקלים, הוצאה עצמית
.jpeg)
.jpeg)
.jpeg)
.jpeg)
.jpeg)
.jpeg)
.jpeg)
.jpeg)
.jpeg)
.jpeg)
.jpeg)
.jpeg)
.jpeg)
.jpg)
.png)
.jpg)
.jpeg)
